פלאפון תקשורת בע"מ נ' שלייב

החלטה

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע תובענה לסכום קצוב על סך 17,843 ₪ שעניינה תשלום בגין מתן שירותי רדיו וטלפון סלולאריים.

1. בתצהיר התומך בהתנגדותה טענה המבקשת כי חישובי המשיבה בלתי מובנים, כאשר החוב עמד בתחילה על סך 800 ש"ח החל מחודש דצמבר 2009 ולאחר מכן הועמד סכום זה על סך כ-20,000 ₪ .

שני מכתבי התראה שנשלחו על ידי ב"כ המשיבה נקבו בסכומי חוב שונים.

המבקשת טוענת כי המשיבה ניצלה את בורותה והחתימה אותה על חוזים כאשר לא ידעה את תוכנם ונערכו באותיות קטנות.

המבקשת טוענת כי מעולם לא הסכימה לשלם סכום בלתי מתקבל על הדעת בגין הפרת ההסכם.

המבקשת טוענת כי ברשותה קלטת של נציגי המשיבה אשר סרבו לקבל ממנה את הסך 800 ₪ בגין החוב מן הטעם שהטיפול בגבייתו הועבר לעו"ד.

לטענת המבקשת, המשיבה ביצעה מעשה עושק והטעיה והפרה את חוק החוזים האחידים.

2. בחקירתה בפני הצהירה המבקשת כי אכן נוצר חוב בסך 800 ₪ בגין תשלומים שלא שילמה עבור החודשים אוקטובר נובמבר 2009, ואולם לאחר מכן החוב "קפץ" ל-1,500 ₪, הגם "שכמעט לא דברנו בפלאפון". המבקשת אישרה כי אותה עת לא שילמה את סכום החוב ובסוף חודש דצמבר 2009 נודע לה טלפונית כי מדובר על חוב בסך 1,500 ₪ וכי עליה לשלם הסכום במזומן.

לטענת המבקשת, התייצבה בסניף המשיבה על מנת לשלם את הסכום האמור, אך הופנתה לב"כ המשיבה.

המבקשת טענה עוד כי הינה מודעת לכך שאין לה זכות "לשבור את החוזה" ולכן רצתה לשלם את החוב אך סורבה.

3. ב"כ המשיבה התנגד לכל הרחבת חזית אשר לא נטענה על ידי המבקשת בהתנגדותה.

אין מחלוקת כי המבקשת חתומה על ההסכם וחזקה על מי שחתום על הסכם כי הוא מסכים לתוכנו.

ברשות המבקשת היו שני מספרי לקוח ועל פי ההסכם, במידה ושני תשלומים לא משולמים, עומדת היתרה לפרעון מיידי כולל תשלום דמי יציאה.

הטענה לחוב של 800 ₪ קרסה לאחר שהמבקשת הודתה בחקירתה כי אמרו לה שהחוב עומד על סך 1,500 ₪. כבר במכתב ההתראה שנשלח למבקשת צוין סכום גבוה יותר. תצהירה של המבקשת הינו כללי וסתמי ולפיכך עתר ב"כ המשיבה לדחיית ההתנגדות.

4. אכן, המבקשת איננה מכחישה את חתימתה על איזה מההסכמים נשוא כתב התביעה.

יצוין כי לכתב התביעה צורפו מספר מסמכים, שלכאורה חתימת המבקשת עליהם, והללו כאמור, לא הוכחשו על ידי המבקשת בתצהירה.

טענות המבקשת על כי ניצלו את בורותה, כי לא הבינה את תוכן ההסכמים או כי הוחתמה עליהם על ידי עושק והטעיה , לא רק שנטענו באופן כללי וסתמי וללא כל פירוט כנדרש לשלב זה ולטענות מסוג זה, אלא אף אינן יכולות לעמוד לאור ההלכה כי אדם שחותם על מסמך, מוחזק כמי שמודע לתוכנו ואין הוא יכול להישמע בטענה כי איננו מבין או איננו יודע מהם פרטי ההתקשרות. ראה ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק.

5. בתצהיר טוענת המבקשת כי אכן נוצר לה חוב אצל המשיבה בסך 800 ₪ החל מחודש דצמבר 2009. יחד עם זאת, בחקירתה הצהירה המבקשת בתחילה כי החוב נבע מתשלומים שלא שולמו בגין החודשים אוקטובר ונובמבר. לאחר מכן אישרה המבקשת כי החוב "קפץ" ל-1,500 ₪, למרות "שכמעט לא דיברתי בפלאפון וביקשתי מהבנות להשתמש במינימום". היינו, אף המבקשת מאשרת כי אכן נעשה שימוש נוסף במכשיר הפלאפון, אשר ממילא היה בו כדי להגדיל את החיוב בסך 800 ₪.

בעוד בתצהיר טוענת המבקשת כי החוב בסך 800 ₪ חל בחודש דצמבר 2009, הרי בחקירתה טענה כי חוב זה היה כבר בחודש נובמבר וכי לא שולם על ידה.